גזר דין בתיק ת"פ 981/05

העובדות

1.         הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

            שוד מזוין; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; החזקת סכין שלא כדין.

2.         עובדות כתב האישום המתוקן, שעל-פיו הורשע הנאשם, הן כדלקמן:

ביום 8.7.05, בסמוך לשעה 21:50, ברחוב יפו בירושלים, בסמוך לכיכר ציון, הנאשם עלה למונית של המתלונן (להלן - " המונית") והתיישב במושב הקדמי על-יד הנהג. הנאשם ביקש מהמתלונן כי יסיעו לגבעת שאול בירושלים. בהגיעם ליעד, ביקש המתלונן 25 ש"ח עבור הנסיעה. הנאשם נתן לו 5 ש"ח וביקש קבלה על התשלום. המתלונן דרש את יתרת התשלום. בתגובה, שלף הנאשם שרוך עבה וסכין שאורך להבה 20 ס"מ מתוך שקית שנשא עימו, כרך את השרוך סביב צווארו של המתלונן, הראה לו את הסכין ואיים עליו שאם לא ייצא מהמונית הוא יהרוג אותו עם הסכין. המתלונן פתח את דלת המונית מצידו והנאשם דחף אותו אל מחוץ למונית, תוך שהוא ממשיך באיומיו. המתלונן נפל ונחבט. הנאשם תפס את מושבו של המתלונן והחל בנסיעה לכיוון עטרות, כשבכוונתו לצאת מהעיר ולהגיע למחנה ענאתה.

כשהתקרב למחסום עטרות הבחין הנאשם בניידת משטרה שהיתה במקום. בתגובה, פנה הנאשם פניית פרסה ונסע לכיוון "דרך בגין" בירושלים. כאשר הנאשם הגיע לכניסה ל"דרך בגין דרום" זיהה גם שם מחסום משטרתי, ופנה לכיוון כביש מספר 9, תוך שהוא נוסע במהירות גבוהה נגד כיוון התנועה אל עבר שכונת רמות. ניידת משטרה החלה במרדף אחר המונית, תוך שהשוטרים אשר נסעו בניידת קוראים לנאשם לעצור באמצעות מערכת כריזה. הנאשם המשיך בנהיגה פרועה במהירות גבוהה תוך שהוא מסכן נהגים אחרים ונוסע בחלק מהמזמן נגד כיוון התנועה ומתחמק ממחסומים משטרתיים שהוקמו כדי ללוכדו. בכל אותה העת נסעה אחריו ניידת המשטרה, שקראה לו שוב ושוב לעצור. הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה עד מחסום רמות, שם, למראה המחסום, פנה פניית פרסה חדה, תוך שהוא עולה על אי התנועה במקום. כתוצאה מנהיגת הנאשם, ניזוקה המונית, לרבות גרימת שני תקרים בצמיגיה.

בשלב זה, ניידות המשטרה שהיו במרדף אחר המונית, חסמו אותה. שלושה שוטרים ירדו מהניידת והורו לנאשם לצאת מהמונית. הנאשם סירב לצאת מהמונית וכשהשוטרים נפנו להוציאו ממנה הוא התנגד בכוח למעצר וניסה לברוח. במהלך החיפוש על גופו של הנאשם נמצא דוקרן שהיה חבוי בנעליו. כמו כן, בעת שהנאשם נהג במונית היה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה והינו בלתי מורשה לנהיגה.

תסקיר שירות המבחן

3.         שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם. הנאשם בן 35, גרוש ואב לארבע ילדים קטינים. כעולה מחוות דעת פסיכיאטרית של הפסיכיאטר המחוזי, בשנת 1991 מצבו הנפשי של הנאשם החל להתדרדר. הנאשם פנה לראשונה, באותה שנה, לטיפול פסיכיאטרי פרטי ואובחן כסובל ממצב דיכאוני, חרדתי, וקיבל טיפול תרופתי. בחודש נובמבר 2002 הנאשם אושפז בבית חולים "איתנים" בכפייה עקב התנהגות מסוכנת במצב פסיכוטי ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית. תוצאות הבדיקות הפסיכיאטריות שנערכו לנאשם ביום 4.3.03 וביום 10.7.05, יומיים לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בתיק הנוכחי, הראו כי הוא אינו במצב פסיכוטי.

כעולה מתוצאות הבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה לנאשם ביום 27.7.05, במסגרת מעצרו, הנאשם הופנה לבדיקה בעקבות ניסיון אובדני במעצר וכי הוא נמצא בסכנה אובדנית, מוחשית ומיידית, ולפיכך נשאר בהשגחה.

לדברי הנאשם, מערכת היחסים המתוחה והמורכבת בינו לבין אשתו והלחצים הנפשיים, האישיים והמשפחתיים מהם סבל, גרמו לו להתחיל להשתמש בסמים. הנאשם התגרש לפני כשנתיים.

לאחר שחרורו מהאשפוז בבית חולים "איתנים" בסוף שנת 2002, הופנה הנאשם לטיפול במכון נפגעי סמים. לדברי הנאשם, ניסיון הגמילה כשל.

הנאשם קיבל אחריות על ביצוע העבירות בהן הודה והביע בפני קצינת המבחן צער וחרטה שנשמעו לה כנים. הנאשם לא ידע להסביר את מעשיו המתוארים בכתב האישום וסיפר כי התנהג בצורה מוזרה ובחוסר שליטה על רקע אי נטילת הטיפול התרופתי במשך תקופה ארוכה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם סובל ממעצרו הראשון. כאמור, הנאשם עבר ניסיון אובדני בהיותו נתון במעצר והועבר למרכז לבריאות הנפש. נראה כי למעצר ישנה השפעה אפקטיבית על הנאשם בכיוון של הבנת חומרת מעשיו. לאור האמור לעיל, המליץ שרות המבחן שלא להטיל על הנאשם תקופת מאסר ממושכת מדיי.

הטיעונים לעונש

4.         ב"כ המאשימה, עו"ד הרבסט, ציין בטיעוניו לעונש כי המדובר בביצוע שתי עבירות חמורות מאוד - שוד מזוין וסיכון חיי אדם. מאידך גיסא, הנאשם בחר לא לנהל את המשפט ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. בנוסף, חוות הדעת הפסיכיאטרית מדברת על נסיבות חיים לא קלות ועל התמכרות לסמים. יחד עם זאת, אין מדובר בעבירה שמטרתה להשיג סמים, אלא בעבירה שדרשה תכנון מוקדם לשדוד את המונית, הכרוכה בהבאת הכלים לנסיעה במונית ובתכנון לטווח הרחוק לשדוד את המונית ולהביאה לגורם אחר שימכור אותה. כאמור, שוד המונית הצריך תכנון מוקדם והבריחה אחר-כך מהמשטרה בנוסף להתנגדות למעצר מצביעים על החומרה שבמעשיו של הנאשם. מדובר בשוד שמטרתו מכירת המונית לגורמים פליליים. אין לשקול לקולא את העובדה שהנאשם נרקומן או את הפסקת הטיפול התרופתי על-ידו. לפיכך, עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר ממושך בפועל וכן מאסר על תנאי.

5.         ב"כ הנאשם, עו"ד דראושה, הגיש חוות דעת פסיכיאטרית של דר' פרחאת אומימה, מומחית לפסיכיאטריה. בחוות הדעת נאמר כי הנאשם גדל בבית בו האם סבלה מהפרעה דיכאונית ולא תפקדה בבית, והאב היה אלים מילולית ופיזית כלפי האם וכלפי הילדים, במיוחד כלפי הנאשם. אשר לנאשם, קבעה המומחית כי הלה החל לסבול מהפרעה נפשית דכאונית ונסיונות אובדניים מגיל ההתבגרות, בעטיה טופל פסיכיאטרית ותרופתית, בהדגישה כי מאז ומתמיד היו לנאשם קשיי תפקוד. הנאשם הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבר משנת 1991 כסובל מנכות נפשית יציבה בגין הפרעות פסיכונוירוטיות ובשנת 2002 כסובל מנכות נפשית בגין הפרעות פסיכוטיות. בבדיקתו הביע הנאשם חרטה על מעשיו וטען כי לא התכוון לסכן חיים של אנשים, בהאשימו את הסמים בהתנהגותו באירוע. כן הבטיח לא לחזור לשימוש בסמים ואף לחזור למעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי סדירים. בסכמה חוות הדעת קבעה המומחית כי יש להניח שהנאשם לא היה במצב פסיכוטי בעת האירוע ואחריו בהסתמכה על הבדיקה הצמודה לאירוע, שנערכה בבית החולים "איתנים", בהוסיפה כי מהבדיקה שערכה לנאשם ביום 10.2.06 לא התרשמה ממצב פסיכוטי חריף.

            ב"כ הנאשם ביקש להקל עם הנאשם לאור הודאתו בבית המשפט, מבלי שהובטח לו דבר תמורת הודאה זו, עובדה המגדילה את אמינותה. הודאתו של הנאשם חסכה מזמנו היקר של בית המשפט. בנוסף, לנאשם אין עבר פלילי וזהו מאסרו הראשון. המעצר הינו חוויה קשה לנאשם והיו לו מספר ניסיוניות אובדניים. לטענתו של ב"כ הנאשם, מעשה השוד לא נעשה מתוך רצון לגנוב כדי לקנות סמים אלא בשל איבוד שליטה של הנאשם על חייו. לדבריו, הנאשם לא השתמש באלימות בעת ששדד את המונית. עוד ביקש ב"כ הנאשם להתייחס לנסיבות חייו הקשות של הנאשם, מחלתה של אימו, מות אחיו הצעיר, צווי אשפוז בכפייה של הנאשם על ידי הפסיכיאטר המחוזי וכן הצורך בתרופות קבועות. ב"כ הנאשם מסתמך על התסקיר ומבקש להקל משמעותית בעונשו של הנאשם ולא להטיל עליו עונש הדומה לעונשים המוטלים בגין עבירות דומות.

6.         הנאשם הביע חרטה על מעשיו בפני בית המשפט, אמר כי למד לקח וכי אינו יכול להיות נתון במעצר, הואיל והוא אדם חולה וגרושתו מטפלת בילדיהם.

דיון

7.         בעת גזירת העונש על בית המשפט לאזן בין חומרת העבירות, הפגיעה בביטחון הציבור, מסוכנות העבריין ושיקולי הרתעה, לבין נסיבות חייו של העבריין וסיכויי שיקומו. בענייננו, מדובר בביצוע עבירות חמורות - שוד של מונית תוך שימוש באלימות ואיום בסכין, אשר בוצע לאחר תכנון והכנה מוקדמים. לכך יש להוסיף, כי לאחר שמשטרה החלה במרדף אחר הנאשם נהג בצורה פרועה באופן שסיכן עוברי דרך. לאחר שנחסמה דרכו של הנאשם בידי המשטרה, התנגד למעצרו. יחד עם זאת, יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודייתו, את נסיבות חייו הקשות, את מצבו הנפשי והניסיונות האובדניים שלו וכן את העובדה שאין לו עבר פלילי.